פסק-דין בתיק ת"א 49455/03

לפני בקשה שהוגשה על ידי הנתבע לדחייה על הסף של התביעה שהוגשה כנגדו מחמת התיישנותה.

המדובר בתביעה כספית להחזרי חיובי ריבית, שהגיש המשיב, כנגד המבקש, בנק המזרחי המאוחד בע"מ. לכתב תביעתו צירף המשיב העתק של תביעה נוספת, זהה לכאורה בעניינה לתביעה דנן, אשר הוגשה על ידו ביום 22.8.96 ואשר נמחקה בשל אי-תשלום האגרה כנדרש (להלן: "התביעה הקודמת"). 

כאמור, המבקש עותר לדחיית התביעה, מחמת התיישנותה. לטענתו, עיון במסמכי התביעה הקודמת, מלמד כי עילת התביעה נולדה ממעשים שלטענת המשיב בוצעו בתאריכים 5/8/96 ו- 6/8/96, בגינם חלפה תקופת ההתיישנות. המשיב מצדו מתנגד לבקשה.

דינה של הבקשה להתקבל.

התיישנות

ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות).

מעיון במסמכי התביעה הקודמת, אשר צורפו לכתב התביעה ואשר עליהם מסתמך התובע בתביעתו זו עולה, כי עילתה של התביעה "להחזיר המחטף החד צדדי שבצעתם ב- 5/8/96 וב- 6/8/96 עד לסיום ההליכים המשפטיים". 

כדי לדעת אם התביעה התיישנה, יש לבחון אימתי אירעו העובדות המקימות את עילת התביעה, וזאת על פי האמור בכתב התביעה.

כאמור, בתביעתו דנן מפנה המשיב לכתב התביעה הקודמת. לפיכך, משאין בכתב התביעה דנן עילת תביעה מפורשת, אין לי אלא להסיק, כי המדובר באותה עילת תביעה, אשר נתגבשה לכל המאוחר ביום 6/8/96. כך גם עולה מהאמור בסעיף 6 לכתב התביעה, לפיו כבר ביום 6/8/96 פנה התובע וביקש את סיועם של גורמים שונים לעניין זה.          

הארכת תקופת ההתיישנות

המשיב טוען כי בהתחשב בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, אין להביא בחשבון, במניין תקופת ההתיישנות, את התקופה בה הוגשה התביעה הקודמת ונמחקה. כן הוא טוען, כי כך גם אין להתחשב בתקופה שבה נערכה בוררות בין הצדדים בפני וועדת חריגים בעניין האשראי לרכישת מניות וקרנות נאמנות.  

טענה זו דינה להידחות.

סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע:

"הוגשה תובענה לפני בית-משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה."   

סעיף 15 לחוק ההתיישנות, חל אף על תביעה שנמחקה, הגם שמחיקתה אינה יוצרת מעשה בית דין ואינה מונעת הגשת תובענה חדשה בגין אותה עילה. לעניין זה ראו: ע"א 68/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד ואח' , פ"ד מג(2) 624, 627, דברי כב' השופט ש' לוין:

"... דעתי היא, שאין לפרש את הדיבור 'נדחתה' בסעיף 15 הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא משמעותו רחבה יותר, והוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט, כגון, כמו במקרה שלפנינו, שהתובענה הופסקה. בפרשנות כזו איני משיג את גבולו של המחוקק, כמו שטען פרקליט המערערת, שהרי כבר נפסק לא אחת, שלאותו מונח יכול להיות פירוש שונה בדברי חקיקה שונים. ראה, למשל, ע"א 260/79 בעמ' 167; הלשון, שאותה נקט המחוקק, לא תמיד קובעת, ודיבור בדבר חקיקה פלוני צריך שייבחן על רקע החקיקה ותכליתה".   

תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 מתירה מחיקת תובענה אשר לא שולמה בגינה אגרה או ששולמה אגרה בלתי מספקת. במקביל, מורה תקנה 2 (א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח- 1987:

"לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה..."

עם הגשת תביעתו הקודמת הגיש המשיב בקשה לפטור מתשלום האגרה בגין הגשתה. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט ועל כן, ובהתאם לסעיף 2 שלעיל, יש לראות את תביעתו הקודמת של התובע כאילו לא הוגשה מעולם. עילת התביעה מתייחסת, כאמור, למחטף שנעשה ביום 5/8/96. מכאן, שהתביעה (הנוכחית) אשר הוגשה ביום 12.8.03, התיישנה.  

 לחלופין טוען התובע להשהיית מירוץ ההתיישנות לאור קיומו של הליך בפני וועדת חריגים. גם טענה זו דינה להידחות. התגובה, כמו גם כתב התביעה, אינם מפרטים את ההליך שבגינו מבוקש לעכב את מירוץ ההתיישנות. מכל מקום, לא מצאתי כי קיומם של הליכים פנימיים אצל המבקש כוחם עימם כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות.    

כאמור דינה של הבקשה להתקבל ודין התובענה להמחק וכך אני מורה.